גזר דין בתיק ת"פ 40451-06-11

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת קטין וגרימת חבלה, בכך שבתאריך 15.06.2011 תקף הנאשם שלא כדין את רעייתו באמצעות חגורה ברגלה, בכתפה, בגבה, וכן תפס את ראשה ודפק אותו בקיר, עוד הורשע הנאשם בכך שהכה את בתו הקטינה באמצעות אבזם החגורה, בידיה ובישבנה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננות חבלות של ממש שהתבטאו בשטפי דם בצורה של פסים והמטומות.

2.         במסגרת ההסדר הוסכם כי הנאשם ישוחרר ממעצרו, כמו כן הטיעונים לעונש יידחו לאחר קבלת תסקיר מאת שירות המבחן, עוד הוסכם שהצדדים יטענו לעונש באופן חופשי.

3.         שירות המבחן בתסקיר המסכם המליץ לאפשר לנאשם להמשיך בתהליך הטיפולי והמשמעותי בו החל. ועל כן ממליץ להטיל עליו צו פיקוח למשך שנה, מאסר שירוצה בעבודת שירות, מאסר על תנאי. השירות מדגיש כי עונש מאסר בפועל, יקטע את הרצף הטיפולי ויפגע בהליך השיקום של הנאשם.

            לדיון גם התייצבה קצינת המבחן ועמדה על ההליך הטיפולי המשמעותי והאינטנסיבי שעבר הנאשם "במרכז יום - דיאלוג מחודש" עוד מסרה כי הנאשם כיום מסוגל לבחון באופן ביקורתי את התנהלותו, התנהגותו, להבין באופן משמעותי את הפגיעה באחרים. עוד עמדה קצינת המבחן על הצורך להדגיש כי שליחת הנאשם למאסר ממש תגרום לנסיגה ורגרסיה בהליך הטיפולי שעבר הנאשם עד כה.

4.         ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וזאת בהתחשב בחומרת המעשים בהן הורשע הנאשם ובעיקר נוכח מדיניות הענישה שהתווה בית המשפט העליון בעבירות נשוא הרשעת הנאשם, עוד עמדה ב"כ המאשימה על החבלות שנגרמו למתלוננות כתוצאה ממעשיו של הנאשם וכן על הסבל הגופני והנפשי.

5.         ב"כ הנאשם מנגד, במסגרת טיעוניו לעונש עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן וזאת מהנימוקים והטעמים שצוינו בגוף התסקיר וגם אלו שעמדה עליהם קצינת המבחן בדיון, עוד עתר הסנגור להתחשב גם בתיקון המהותי של כתב האישום, עברו הנקי של הנאשם, הודאתו שחסכה זמן שיפוטי יקר ובכך חסך למתלוננות להעיד דבר שמטבע הדברים מלווה בנזק נפשי נוסף. עוד עמד ב"כ הנאשם בטיעוניו על כך שהנאשם היה נתון במעצר במסגרת תיק דנן לתקופה של 42 ימים ובהמשך חודשים רבים בתנאים של מעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני והרחקה מסביבתו הטבעית. עוד עמד ב"כ הנאשם על כך שהנאשם עובר למעצרו, ניהל אורח חיים נורמטיבי וזו לו הייתה הסתבכותו הראשונה עם רשויות החוק. לבסוף עתר בא כוח הנאשם להעדיף את שיקולי השיקום על פני שיקולי הגמול וההרתעה.

6.         דבר הנאשם - הנאשם הביע חרטה על התנהגותו האלימה כלפי המתלוננות והדגיש כי המסגרות הטיפוליות סייעו לו רבות לעמוד על טעיותיו בניהול מערכות יחסים בכלל ובתא המשפחתי בפרט " אני מצטער על מה שעשיתי ומתבייש מעצמי... אני מבקש הזדמנות לעשות שלום בית".

7.         בעניינו של הנאשם ניתנה חוות דעת ממונה על עבודות השירות לפיה הנאשם נמצא מתאים לבצע עבודות שירות החל מיום 02.01.2013.

8.         בית המשפט העליון בע"פ 2037/92 בן דוד נ' מדינת ישראל כבוד המשנה לנשיא מ.אלון:      "בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת מדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו, הרתעה זו צריך ויינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען יישמעו וייראו, הן מי שהורשע במעשי האלימות והן עבריינים בכוח".

            לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחומרתן היתרה של העבירות נשוא הרשעת הנאשם, כמו כן אין חולק באשר לחובת בית המשפט לעשות לשירוש מעשי אלימות במשפחה שהפכו נפוצים במקומותינו.

            בפרקטיקה המקובלת, נוהגים בתי המשפט לשלב בין המטרה העונשית למטרה השיקומית. דהיינו, להקל בעונש על מנת לאפשר שיקום. בפועל, שילוב כזה עשוי להיות בבחינת ברכה לבטלה, שהפסדה עולה על שכרה, שכן המטרות עשויות לסתור זו את זו, באופן שעלול להכשיל השגת שתיהן, אומנם, לא יוטל מאסר בפועל חמור כמתחייב מחומרת העבירה וכמתחייב לשם הרתעה של ממש, אולם השיקום ישובש ויוכשל (מחמת המאסר), וההרתעה לא תושג (מחמת קולת העונש).

            מכל מקום, המשפט הנוהג מחייב את בית המשפט הגוזר את הדין להתייחס לנאשם הספציפי שבפניו, תהא העבירה, שבביצועה הורשע, חמורה ככל שתהא.

9.         על רקע המתואר לעיל ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ולאחר ששקלתי  את מכלול השיקולים הרלוונטיים החלטתי בנסיבות המקרה שבפניי להעדיף את הגישה השיקומית לצד ענישה שתחדד לנאשם את המחירים להתנהגותו ויהוו גורם מציב גבולות לעתיד מחד, ומאידך, לאפשר לו להמשיך ההליך הטיפולי בו החל. וזאת מכלל הטעמים והנימוקים שעמד עליהם הסנגור המלומד וכן קצינת המבחן.

            אשר על כן הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         14 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע או אלמ"ב.

ב.         צו פיקוח למשך שנה מהיום, ועל כן נדרש הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן ככל שיידרש, במהלך תקופת הצו.

ג.          חתימת התחייבות כספית על סך 10,000 ש"ח שלא יעבור עבירה דומה למשך שנתיים מהיום.

ד.         קנס בסך 2,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם בשני תשלומים שווים ורצופים החל מיום 01.12.2012.

ה.         פיצוי לשתי המתלוננות (האימא והבת הקטינה) בסך 5,000 ש"ח - הפיקדון הכספי הקיים לזכות הנאשם (5,000 ש"ח) יועבר על ידי המזכירות לע"ת 1 אניסה חמדיה, ת"ז 032967390 כתובת שכונה 13 בית 11 רהט.